סימן קכ״ח — דִּין מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן וְנִתְיַחֵד עוֹבֵד כּוֹכָבִים שָׁמָּה

כן, וזו פתיחת הסימן: « עובד כוכבים שנתייחד עם היין אפילו ברשותנו אפילו שעה מועטת אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:א). אין צריך להוכיח נגיעה ואין צריך עדות: המצב מספיק, ושני ויתורים מרחיבים אותו ככל האפשר — אף ברשותנו, ואף כדי רגע. ומיד פותח מרן יוצא מן הכלל התלוי בידיעה ולא בהשערה: « אבל מי שנודע לנו שאינו עובד עבודת כוכבים מותר לייחד יין אצלו ברשותנו לזמן מועט » (שו״ע יו״ד קכ״ח:א). להלכה למעשה — שאל את רבך.

שני דינים הם, וסעיף א מתיר את הראשון למי שאוסר עליו את השני: « אבל אין מפקידין אצלו יין בביתו ואפילו בבתינו אסור אם הוא לזמן מרובה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:א). הט״ז מבאר את הגבול ונוקט לתיבת יחוד את משמעות רש״י: « דיחוד היינו שמייחדו עם העובד כוכבים ברשות ישראל ולא שם את העובד כוכבים שומר עליו כלל » (ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק א). והש״ך מראה שאין החשש אחד בשניהם: « דטעמא דהפקיד אצלו אסור משום שאנו חוששין שמא החליפו בשלו ושלו ודאי אסור » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ג). להלכה למעשה — שאל את רבך.

לא — ומרן טורח לומר זאת בלשון החזקה ביותר: « ואפילו היה עומד בצד היין סמוך לו ממש בכדי פישוט ידים » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ב). השומר על היין אינו המרחק אלא מה שיש לעובד כוכבים להפסיד: « מפני שמאחר שהוא יודע שיפסיד ישראל יינו הוא ירא ליגע » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ב). והחשבון מתהפך משיש לו מלוה על אותו יין עצמו, ואז שוב אין החותם מספיק: « אסור ואפילו היה היין חתום בחותם אחד » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ב). להלכה למעשה — שאל את רבך.

זו אמת המידה של סעיפים ד ו־ה: « ואם הוא נתפס כגנב על הכניסה מותר בשתייה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ד). והש״ך מדגיש שאין זה גזר דין אלא אפשרות: « בכ״מ שהוזכר נתפס כגנב פירושו שאם ימצאוהו יהא נתפס כגנב » (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק י״ב). והט״ז מוסיף שני תנאים הנשכחים בנקל: « פי׳ שאם ימצאהו ישראל יהיה נתפס כדין גנב ע״פ המושל והוא אינו אלם » (ט״ז יו״ד קכ״ח ס״ק ח). ובשוק לובשת אותה סברה צורה של אימת שופטי העיר (שו״ע יו״ד קכ״ח:ה). להלכה למעשה — שאל את רבך.

שלוש תוצאות לסימן ולא שתיים. היחוד עם עובד עבודת כוכבים אוסר אף בהנאה (שו״ע יו״ד קכ״ח:א), וכן החביות שלא ניתן היה לראותן: « ואם לאו את שיכול לראות דרך שם מותר והשאר אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קכ״ח:ג). ההפקדה שנעשתה בעבירה אינה אוסרת אלא בשתייה, והש״ך מדייק מזה שההנאה מותרת — והב״ח חולק (ש״ך יו״ד קכ״ח ס״ק ג). והרמ״א פותח לזמן הזה היתר רחב בסעיף ד, וגודרו פעמיים: « וי״א דבזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכין אפילו אינו נתפס כגנב שרי » (רמ״א יו״ד קכ״ח:ד). להלכה למעשה — שאל את רבך.