סימן קס״א — דין אבק רבית ואיזו נקרא רבית דאורייתא

סעיף ה מגדיר את רבית התורה בשני תנאים : « רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה) והגהת הרמ״א אומרת מהו כל השאר : « כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א) הרבית הקצובה — הלואה וסכום קצוב — של תורה היא ויוצאה בדיינים. וכל אגר נטר אחר אינו אלא « אבק רבית » מדרבנן. למעשה — שאל את רבך.

לא, והסעיף אומרו באותו משפט : « אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב) « אינה יוצאה » לעולם אינו « מותר להחזיק ». וההגהה אינה מוציאה אלא רבית מוקדמת ומאוחרת. למעשה — שאל את רבך.

סעיף ד נותן את הטעם, ואינו שהותרה : « לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״א:ד) הסר את הדעת, וחוזרת ויוצאה : « אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד) דעת הלוה היא המגינה על המלוה. ממון שהוצא בכפייה, או בדיין שטעה, יוצא בדיינים. למעשה — שאל את רבך.

הסעיף אומר את הגבייה ואת גבולה כאחד : « שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה) והבית יוסף מבאר : « דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו » (בית יוסף יו״ד קס״א) והש״ך נוקב במצוה : « כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ז) אין זו גביית חוב אלא כפייה לקיים מצות עשה — ומכאן שאין יורדין לנכסים. למעשה — שאל את רבך.

סעיף ו ברור, ומעמיד שני תנאים : « לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו) והש״ך נותן את הטעם : « שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י) אינם חייבים כלום, אלא אם הדבר קיים בעין והאב התחיל לתקן. אין זה חוב שירשו אלא כבוד אביהם. למעשה — שאל את רבך.

סעיף יא מחלק לפי קריאוּת השטר : « שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א) ואם נכללו שניהם : « אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א) את הקרן לבדו, אם ניכרת הרבית — ואף על פי כן יקרע השטר. ואם נכללו הקרן והרבית במספר אחד, אין גובין כלום, אף לא את הקרן. למעשה — שאל את רבך.