Eleven seifim — the Shulhan Arukh announces them itself: ובו י״א סעיפים. Siman 160 stated the gravity of the prohibition; this one states where the line runs. On one side stipulated interest, which is of the Torah and which the court takes back; on the other the “dust of interest”, which is only of the Sages and which the court does not take back — but which must be returned all the same. This distinction governs the whole block, as far as siman 177. (Shulhan Arukh, Yoreh De'ah 161 — 11 seifim)
רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים
Interest of the Torah, which is by way of a loan and for a fixed amount, comes out through the judges. Two conditions, and they decide everything that follows: the way of a loan, and the sum fixed at the time of the loan.
Shulhan Arukh, Yoreh De'ah 161:5LEVEL 01
Hebrew text of the eleven seifim with a fluent English translation. The frontier between רבית קצוצה and אבק רבית, what the court takes back and what it does not, the identifiable object, the heir and the penitent, the deed that carries interest — with the sugya of Bava Metzia, the verses, the Tur, the Beit Yosef, the Shach, the Taz, the Ba’er Hetev, the Pit’hei Teshuva, the Nekudot HaKesef and the Rambam.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: form or stipulation, a prohibition that is not recovered and the Shach’s rejection of the Levush, the כלל ופרט on land and slaves and the principle that the Sages do not make money leave a man’s hands, the Raavad against the Rosh on seizure, the court’s coercion according to the Taz and those who dispute him, the duty toward Heaven, the Perisha against the Nekudot HaKesef, and the “לא דק” on the Taz at seif 11.
📖 StudyLEVEL 03
Ten tables: the axiom separating prohibition from recovery, the three reflex questions, the master table of the eleven seifim, the רבית קצוצה / אבק רבית table, coercion as a mitzva, the thread of the borrower’s consent, the identifiable object, the deed, the vocabulary of the block from 159 to 177, the golden rules and the classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the נקודות הכסף, the באר היטב, the פתחי תשובה and the רמב״ם, then contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulhan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not “Daat HaRav”.
📖 StudySeif 5 defines Torah interest by two conditions: « רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה) And the Rema’s gloss says what all the rest is: « כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א) Stipulated interest — loan and fixed sum — is of the Torah and is recovered at law. Every other wage for waiting is only “dust of interest”, rabbinic. For the application to your own case, ask your Rav.
No, and the seif says so in the same sentence: « אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב) “Not recoverable” never means “permitted to keep”. The gloss excepts only interest paid in advance and interest paid afterwards. For the application to your own case, ask your Rav.
Seif 4 gives the reason, and it is not that the thing became licit: « לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״א:ד) Remove the consent, and it becomes recoverable again: « אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד) It is the borrower’s consent that protects the lender. A sum extorted, or obtained from a judge who erred, is recovered. For the application to your own case, ask your Rav.
The seif states the enforcement and its limit together: « שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה) The Beit Yosef explains: « דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו » (בית יוסף יו״ד קס״א) And the Shach names the commandment: « כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ז) It is not the execution of a debt but coercion applied to bring about the fulfilment of a positive commandment — hence the absence of any seizure of property. For the application to your own case, ask your Rav.
Seif 6 is clear, and it lays down two conditions: « לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו) The Shach gives the reason: « שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י) They owe nothing, unless the object is still identifiable in kind and their father had set about making amends. It is not an inherited debt but their father’s honour. For the application to your own case, ask your Rav.
Seif 11 distinguishes according to the legibility of the deed: « שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א) And if the two are merged: « אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א) The principal alone, if the interest is recognizable — and the deed must nonetheless be torn. If principal and interest are merged into a single figure, nothing is collectible, not even the principal. For the application to your own case, ask your Rav.