שני סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו: ובו ב׳ סעיפים. אין בו מדובר בתוספת הניתנת על הקרן: הרבית לובשת בו צורת חתימה. לפי שדין נכרי תובע את הערב קודם ללווה, נמצא החותם חייב ראשון — ואחר כך בעל חובו של ישראל, בסכום שיש בו רבית. הסימן אומר באיזה תנאי מותר לחתום, ומה הדין במי שחתם בכל זאת (שולחן ערוך, יורה דעה ק״ע — ב׳ סעיפים)
ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אסור לישראל אחר להיות לו ערב
ישראל שלוה מעות מגוי ברבית — אסור לישראל אחר להיות לו ערב. המחבר כותב את הטעם מיד אחריו, ואין דרכו בכך: שלפי דיניהם תובעים את הערב תחילה — ונמצא הערב תובע רבית מישראל.
שולחן ערוך, יורה דעה ק״ע:ארמה 01
לשון שני הסעיפים עם תרגום עברי, וביאור המנגנון: כיצד חתימה נעשית רבית. מונחי הערבות — ערב, ערב קבלן, ערב שלוף דוץ, צד אחד ברבית —, הברייתא שבבבא מציעא וסוגייתה, הרמב״ם שבהלכות מלווה ולווה, הטור, הבית יוסף, ואחריהם הש״ך (י׳ ס״ק), הט״ז (ח׳), הבאר היטב (י׳), הפתחי תשובה (ג׳) ונקודות הכסף (ה׳) בשלמותם.
📖 ללמודרמה 02
פלפול לעומק: רש״י נגד הרשב״א בגדר האיסור ; צד אחד ברבית ושאלת דרגתו ; הרמ״א נגד הבית יוסף והט״ז במה שכבר ניתן ; הצ״ע הגדול של הט״ז בערבות הקרן לבדה ותשובת נקודות הכסף ; הלבוש, הש״ך והנודע ביהודה בערבות הרבית ; משכונו של הגוי ; וערב שלא בשעת מתן מעות.
📖 ללמודרמה 03
טבלת אב של שני הסעיפים פרט אחר פרט, מפת שלוש דמויות הערב, שאלות הבדיקה, שני דיני ההוצאה, מונחי הסימן, כללי הזהב והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף, ואחריהם המקרים בני זמננו שבערבות. הערה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא, ואינה ״דעת הרב״. והרמב״ם שכאן הוא הלכות מלווה ולווה.
📖 ללמודאין השאלה בשיעור הרבית אלא בסדר התביעה. השולחן ערוך אוסר ומיד נותן את הטעם:
« ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אסור לישראל אחר להיות לו ערב » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)
« שכיון שבדיניהם תובע הערב תחלה נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב בה לעובד כוכבים » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)ומורה את המוצא: שיקבל עליו המלווה לתבוע את הלווה תחילה.
« לפיכך אם קבל עליו העובד כוכבים שלא יתבע את הערב תחלה הרי זה מותר » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
לא, והוא עצמו אומר זאת באותו משפט: אין החזקה אמורה אלא במקום שהמנהג לתבוע את הלווה תחילה.
« והאידנא מסתמא הוי כאילו קבל עליו הכי דסתם ערבות כך הוא » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)
« ודוקא במקום שהמנהג כך שתובעין הלוה תחלה » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)הבית יוסף, שהביאו הש״ך, מורה לכתחילה כרש״י: אין די בכך שהלווה בר תביעה.
« וכתב ב״י דלכתחלה מורים דכל שיכול לתבוע לערב תחלה אסור עד שיקבל עליו שלא לתבעו עד שיתבע הלוה תחלה » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ב)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
הרמ״א פוסק שהלווה חייב בכל ההפסד, ולא ברבית עצמה.
« ואם עבר ונעשה ערב בעדו צריך לשלם כל הפסד המגיע לו על ידו » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)
« אבל אינו צריך לתת רבית שנותן בשבילו דאין אומרים ליתן רבית » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)ואם כבר הוחזרה הרבית, אין הרמ״א מוציאה — והט״ז מוציא.
« ואי כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מאבק רבית » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)
« על כן נראה לע״ד ברור דרבית דאורייתא יש כאן כל שיש איסור ברור בהאי ערבות » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק א)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
הראשון אינו נתבע אלא אחר הלווה ; השני נתבע מיד, והש״ך כותב שדינו כלוה עצמו ; והשלישי הוא שהיש אומרים שבמחבר מדבר בו — שאין למלווה תביעה כלל על הלווה.
« דהיינו שאין דין המלוה עם הלוה כלל שהוא יכול לדחותו אצל הערב » (שו״ע יו״ד ק״ע:א)
« מיהו כ״ז בסתם ערב אבל ע״ק דינו כלוה עצמו והרי הוא כאילו פטר הלוה עצמו » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ט)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
לא: הוא חמור ממנו. בסעיף א מגיעה הרבית לידי גוי ; בסעיף ב לידי ישראל. והש״ך כותב זאת במפורש.
« וכן עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית אסור לישראל להיות לו ערב » (שו״ע יו״ד ק״ע:ב)
« ע״ק אפי׳ אינו ערב שלוף דוץ משום דנמצא שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואשתכח דישראל מישראל קא שקיל » (ש״ך יו״ד ק״ע ס״ק ג)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
הט״ז מניח את הדבר בצ״ע. ונקודות הכסף משיבות שלא היה האיסור מעולם בעצם ההתחייבות אלא בקיומה — ונמצא ש״המותר״ של הרמ״א עניינו שמותר לקיים את הערבות בתשלום הקרן בלבד.
« צ״ע דעת רמ״א בזה דמשמע אפילו באיסור כגון שלוף דוץ ולפי הנראה שזה אסור » (ט״ז יו״ד ק״ע ס״ק ה)
« ובכל הסי׳ דקאמרינן אסור לישראל להיות ערב היינו אסור לקיים ערבות שלו דהיינו שישלם הרבית אבל ודאי בערבות גרידא ליכא איסורא כלל » (נקודות הכסף יו״ד ק״ע)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.