Nineteen seifim — the Shulhan Arukh announces them itself: ובו י״ט סעיפים. Its title says what it is: many particulars of the laws of interest. It is not a siman of principle but a siman of cases — and the Tur gives its thread: just as it is forbidden to sell dear because one waits for the money, so it is forbidden to buy cheap because one advances it. (Shulhan Arukh, Yoreh De'ah 173 — 19 seifim)
מכר לחבירו דבר ששוה עשרה זהובים בי״ב בשביל שממתין לו אסור
He sold his fellow a thing worth ten gold pieces for twelve, because he grants him a delay: this is forbidden. The siman’s first sentence, and it carries all nineteen. What is sold here is not the merchandise but the time.
Shulhan Arukh, Yoreh De'ah 173:1LEVEL 01
The Hebrew text of the nineteen seifim with a fluent English translation. The credit sale and the advance purchase, the known rate, the seller’s possession, the bearing of risk, the wage of trouble — with the sugyot of Bava Metzia, the Tur, the Beit Yosef, the Rambam, and the 108 entries of the Shakh, the Taz, the Ba’er Hetev, the Pit’hei Teshuva and the Nekudot HaKesef.
📖 StudyLEVEL 02
Deep pilpul: the full value of the dinar and the reading of the Tur, the object of unknown valuation and the Shakh’s restriction, the liability the seller may take, the month of Nissan against Tevet, the emendation of the Rambam’s text at seif 14, the sense of “ויש מתירין”, the measure of the wage of trouble, and the asmakhta of the sea loan.
📖 StudyLEVEL 03
Fourteen sections: the axiom and the two sides, the five reflex questions, the master table of the nineteen seifim, then the five mechanisms — speech, the public measure, possession, the bearing of risk, labour —, the disqualifying shape, the transactions without merchandise, the restraint of the man of standing, the vocabulary, the golden rules and the pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The siman’s line of ruling, the five-question protocol, the ruling seif by seif, and the contemporary figures: discount, factoring, pre-order, consignment, import-export, contingent financing, insurance. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulhan Arukh on Yoreh De’ah — a level of ruling, not “Daat HaRav”.
📖 StudySeif 1 lays down the distinction, and it turns on a public measure: « במה דברים אמורים בדבר שיש לו שער ידוע או דבר ששומתו ידוע כמו פלפל או שעוה » (שו״ע יו״ד קע״ג:א) And he gives the permission in the same sentence, with its reserve: « ובלבד שלא יאמר לו בפירוש אם תתן לי מיד הרי הוא לך בעשרה זהובים ואם לזמן פלוני בי״ב » (שו״ע יו״ד קע״ג:א) Where the object has a market rate, the gap between the cash price and the credit price is measurable: it is visibly the price of the delay. Where nobody knows exactly what the thing is worth, there is nothing to measure. But two reserves remain: say nothing, and do not raise the price so far that the thing shows. For its application to your own situation, consult your Rav.
Seif 3 permits it, and the Rama’s gloss at once gives the condition: « מכר לו סחורה בי״ב על מנת לפרעו לאחר זמן יכול לומר לו תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה » (שו״ע יו״ד קע״ג:ג) « ודוקא שכבר נגמר המקח בי״ב וזכה בו הלוקח כבר » (רמ״א יו״ד קע״ג:ג) Everything turns on the instant of conclusion. Once the price of twelve is settled, the buyer owes twelve; agreeing to receive ten at once is a waiver of a claim. But if the two prices are set out before the conclusion, they form the alternative that seif 1 forbids. The Pit’hei Teshuva adds a stringency: even if the thing was truly worth twelve. « דאפילו שוה י״ב אסור דמ״מ כיון שנתרצה ליקח יו״ד הרי אילו היה לו מעות לקח ביו״ד ובשביל המתנה נותן לו י״ב » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ה) For its application to your own situation, consult your Rav.
Seif 4 permits it expressly, and lays down the condition that decides everything: « מותר למכרם לאחר בפחות ואפילו לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית » (שו״ע יו״ד קע״ג:ד) « ובלבד שיהא אחריות השטר והמלוה על הלוקח » (שו״ע יו״ד קע״ג:ד) The Taz gives the reason in a line, and the Shakh carries it to its end: « דאל״כ אין כאן מכר אלא הלואה ויש כאן רבית מה שקבל יותר » (ט״ז יו״ד קע״ג ס״ק ג) « משמע אפי׳ לא מקבל עליו רק אחריות הדמים שקבל מהלוקח אסור » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ט) The buyer buys a risk, not a delay — that is why it is not a loan. But if the seller keeps recourse, he has sold nothing: he has lent, and the discount is interest. For its application to your own situation, consult your Rav.
Seif 7 answers, and it even decides the borderline case: « ואם אינם ברשותו אסור אפי׳ יש לו מאותו דבר הקפה ביד אחרים » (שו״ע יו״ד קע״ג:ז) The Beit Yosef gives the reason, in the Rivash’s name: « משום דכיון דמעות קונות מן התורה ואם חוזר בו מקבל מי שפרע ה״ז לענין רבית כאילו קנאם קנין גמור » (בית יוסף יו״ד קע״ג) If he has it, the money buys, and the rebate is only a rebate. If he has it not, the money remains a loan and the rebate is its fruit. The Rama is lenient for an object of unknown valuation, but the Shakh adds a condition the Ba’er Hetev keeps for practice — the rate must be established. « ולפ״ז כי שרינן באין שומתן ידוע אפי׳ באין לו נמי ביצא השער בדוקא היא דלא כדמשמע בעט״ז » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק י״ז) For its application to your own situation, consult your Rav.
Two things, and the siman returns to them constantly. The first is the bearing of risk: seif 9 permits because the buyer may lose as much as he may gain. « מותר שהוא קרוב להפסד כמו לשכר » (שו״ע יו״ד קע״ג:ט) And the Taz applies the same formula in reverse to forbid, at seif 13: « אפי׳ (לא) משכו דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד כן נראה לענ״ד » (ט״ז יו״ד קע״ג ס״ק י״ט) The second is labour. What pays for trouble actually taken is never interest — but the Shakh, reading the Beit Yosef, requires that this wage be full. « בבית יוסף משמע דבעי למיתן ליה שכר עמלו ומזונו משלם וע״ל סימן קע״ז » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ל) For its application to your own situation, consult your Rav.
Yes, and it ends on it. The last seif of the siman is the exact opposite of the one before it: « להלוות דינר זהב השוה כ׳ דינרים על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה כ״ד דינרים אסור » (שו״ע יו״ד קע״ג:י״ח) « לתת כ׳ ליטרין למי שיבטיח ק׳ שיש לו בספינה מותר » (שו״ע יו״ד קע״ג:י״ט) The Shakh explains why the two are unlike, even though in both cases someone is paid to take a risk: « לפי שאין כאן הלואה אלא כעין מכר שמקבל עליו אחריות מעות האחר בעד סך ההוא שנותן לו זה » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ל״ד) At seif 18 the money goes from lender to borrower and returns increased: the form of the loan stands. At seif 19 it goes the other way — the owner pays the one who will take the loss. There is nothing to return, and therefore nothing that could be a loan. For its application to your own situation, consult your Rav.