Twelve seifim. The title names two things — the כתובת קעקע and the קריחה for a dead person — and the siman treats three, gashing coming to stand between them. What unites them is one family: marks made in the body, which the Tur counts among the customs of the nations. What separates them is more instructive still: the tattoo is judged by what is done, gashing and baldness by what they are done for. (Shulchan Arukh, Yoreh De’ah 180 — 12 seifim)
כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים
A כתובת קעקע, that is: that he gashes his flesh and fills the place of the gash with kohl, ink or other dyes that leave a mark. One definition, and the whole first block of the siman follows from it: what is aimed at is not the image but the making.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 180:1LEVEL 01
Hebrew text of the twelve seifim with a flowing English translation. The definition of the tattoo, the one to whom it is done, ash upon a wound, the mark on a slave, gashing for a dead person or an idol, the blow of the hand, baldness and its three measures, the count, the act done to another, and women — with the sugya of מכות כ׳–כ״א, the Tur, the Beit Yosef, the Chakh, the Taz, the Ba’er Hetev, the Pit’hei Teshuva and the Rambam.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: what unites the three laws of the siman, the two acts of the כתובת קעקע and the question of their order, Rabbi Shimon’s idolatrous name, the אפר מקלה from Rav Malkia to Rav Ashi, the Noda BiYehuda’s slave, the dispute of the Ramban and the Rosh on the blow of the hand, the Beit Yosef’s permission against the Bach, the gemara’s reversal on hand and implement, the three measures of the קרחה, and the מסייע.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the twelve seifim clause by clause, the axiom of the siman, the three reflex questions, tattooing, gashing, baldness, the act done to another, the apparatus on one page, the vocabulary, the golden rules, the mnemonic and the classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, followed by contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not a “Daat HaRav.”
📖 StudyThe seif defines it by its making, in two acts:
« כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים » שו״ע יו״ד ק״פ:א
« כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« וה״ה כותב בצבע תחלה ואח״כ שורט במקום צבע. ב״ח » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק אThere must therefore be a gash and a filling with a substance that marks; one without the other leaves one exempt, and the Chakh adds in the name of the Bach that the order of the two is immaterial. For the application to your situation, consult your Rav.
The seif exempts him, and the Chakh at once adds a reservation:
« אם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא״כ סייע בדבר » שו״ע יו״ד ק״פ:ב
« כתב בית יוסף והאחרונים שנלמד מהקפת ראש דלקמן סי׳ קפ״א ולפי זה כי היכי דהתם איסורא מיהא איכא אף על פי שלא סייעו ה״ה הכא » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ד
« כתב ב״י דנלמד מהקפת ראש דלקמן סי׳ קפ״א ולפ״ז כי היכא דהתם איסורא מיהא איכא אע״פ שלא סייע ה״ה הכא. ש״ך » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק בThe exemption concerns the penalty; the prohibition is derived from the following siman, where we learn that it exists even without assisting. For the application to your situation, consult your Rav.
The gemara begins by forbidding it, then concludes otherwise:
« אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע » מכות כ״א ע״א
« רַב אָשֵׁי אָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַכָּה – מַכָּתוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו » מכות כ״א ע״א
« מותר ליתן אפר מקלה על מכתו » שו״ע יו״ד ק״פ:ג
« דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה משום חקות העובדי כוכבים אלא לרפואת המכה » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק וAnd the Taz shows that the permission does not rest on the trace fading: it holds even for hard ash whose mark remains. For the application to your situation, consult your Rav.
No: seif 5 ties it to two motives, and the gemara excludes the rest:
« השורט בבשרו אינו חייב אא״כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים » שו״ע יו״ד ק״פ:ה
« אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי » שו״ע יו״ד ק״פ:ה
« יָכוֹל אֲפִילּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְנֶפֶשׁ״ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד » מכות כ׳ ע״בOutside of the dead and the idol there is no liability; and the gloss on seif 6 even permits for another grief, while the Bach, reported by the Chakh, maintains a prohibition there. For the application to your situation, consult your Rav.
The seif gives a measure, then another, then a view that gives none:
« ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער » שו״ע יו״ד ק״פ:ט
« וי״א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי׳ בשער א׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ט
« חַד אוֹמֵר: כִּגְרִיס, וְחַד אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ, וְחַד אוֹמֵר: כִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת » מכות כ׳ ע״בAnd the gloss on seif 12 adds an instruction that depends on no measure: to warn against tearing out hair over a dead person, lest one come to baldness. For the application to your situation, consult your Rav.