שלושה סעיפים, ושאלה אחת תחת שלושתם: מה נדרש כדי שיאסור דיבור? משיב השולחן ערוך בשני תנאים ולא באחד — שידבר, ושיהא מה שאמר הוא שרצה לומר. ומכאן סעיף א, הבודק את שתי הדרכים שבהן נפרד הדיבור מן המחשבה: הלשון האחרת, שאינה אוסרת כלום, והלשון הרחבה, האוסרת במשותף. ומכאן סעיף ב, הנוטל את המקרה הקיצוני של הנודר בחלום. ומכאן סעיף ג, המצריך שאף החזרה תעבור דרך הפה. (שולחן ערוך יורה דעה ר״י — ג׳ סעיפים)
אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם אבל אם היה בלבו פת חטים (או פת שעורים) והוציא בשפתיו פת סתם אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי״ז ס״ט) ואם נדר על דעת אחרים אינו תלוי בלבו אלא כפי מה שיאמרו אחרים שהוא דעתם כך יחול הנדר:
אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים. הסעיף פותח בשני התנאים, וכל הסימן אינו אלא בדיקת המקרים שאין שניהם חופפים בהם.
שולחן ערוך יורה דעה ר״י:ארמה א׳
שלושת הסעיפים בלשון המקור, עם ביאור ופירוק פסקה אחר פסקה: שני התנאים, פת שעורין ופת סתם, דעת אחרים, הנודר בחלום ושתי הדעות שבו, והחזרה תוך כדי דיבור ותנאה. עשרים ואחת כניסות נושאי הכלים — ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, נקודות הכסף — כל אחת בפני עצמה.
📖 ללמודרמה ב׳
עיון: שני הכתובים שבשבועות; החקירה במה פועלת המחשבה; הב״ח והש״ך כנגד הבית יוסף בלשון רחבה שבכוונה, וספקו של החוות יאיר; קושיית הרא״ש באנס ותירוצי הרמב״ן והתוספות; הרא״ש כנגד הרשב״א בחלום, ומחלוקת הט״ז והב״ח באשה; השגת הראב״ד ויישוב הרמ״א.
📖 ללמודרמה ג׳
אקסיומת שני התנאים, שלוש שאלות הרפלקס, טבלת שלושת הסעיפים פסקה אחר פסקה, טבלת הפער שבין הפה ללב, שלוש המחלוקות הפתוחות, אוצר המילים, כללי הזהב והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה ד׳
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ואחר כך מקרים בני זמננו. הערה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמה של פסק, ולא ״דעת הרב״.
📖 ללמודלא. הסעיף מעמיד את תנאי הדיבור לפני כל דבר אחר:
« אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁבוּעָה וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה וְשֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר עָלָיו בִּשְׁבוּעָה וְלֹא הוֹצִיא בִשְׂפָתָיו הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה י)והט״ז מחזיר את הדין לכתובו בשלוש מילים. ליישום במצבך — שאל את רבך.
אין כלום חל, לא בזה ולא בזה, והש״ך אומר מפני מה:
« לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« מותר בשניהם. בחטים שהרי לא הוציא בשפתיו ובשעורים שהרי לא נתכוין לומר שעורים » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק א)
« מותר בשניהם. בפת חטים מותר דהא לא הוציא בשפתיו ובשעורין מותר דהא לא גמר בלבו ואנן בעינן פיו ולבו שוין » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק ב)החיטים שלא הוציא בפיו, והשעורים שלא נתכוון. ליישום במצבך — שאל את רבך.
הנדר חל על המשותף — אבל נחלקו האחרונים בלשון רחבה שנבחרה בכוונה:
« אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי״ז ס״ט » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם בכוונה ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו פת חטים אסור בכל פת דדברים שבלב אינן דברים » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ב)
« ודעתו דאפי׳ אם כוון להוציא פת סתם מותר בשל שעורים אלא דמסתפי לחלוק על כמה גדולים קמאי ובתראי שדעתם כדברי הב״ח » (פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א)הב״ח, הש״ך והמהרש״ל אוסרים אז כל פת; והחוות יאיר נוטה להתיר בשעורים ואינו מעז להכריע. מחלוקת פתוחה: שאל את רבך.
לפי פשט הסעיף לא — ואף התרה אין צריך. אבל המחבר מורה לחוש לדעה השנייה:
« הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)
« ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ) (תשובת הגאונים » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)
« ויש לחוש לדבריהם. והכי נהוג ונראה דה״ה באשה שנדרה בחלום שצריכה י׳ כמו האיש ואין הבעל יכול להפר לה ביום שמעו דדין נדר זה כמו נדוי עכ״ל ב״ח וכן נוהגין » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ה)
« מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר » (רמ״א יו״ד ר״י:ב)הש״ך כותב שכן המנהג; והרמ״א מתיר שלושה בהעדר עשרה; והט״ז מצא תשובת מהר״ל מפראג הפוסק כדעה הראשונה. ליישום במצבך — שאל את רבך.
כדי שאילת שלום, והוא נמנה מן הנדר:
« תוך כדי דיבור לנדרו) (סברת הרב ובזה יישב השגת הראב״ד על הרמב״ם ודלא כב״י » (רמ״א יו״ד ר״י:ג)
« תוך כ״ד לנדרו. אבל לא תוך כ״ד למחאתן ולא אמרינן מאחר שחזר תוך כדי דבור למחאתן והם מיחו בו תוך כ״ד לנדרו דזה יחשב תכ״ד » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ז)
« לא הוי נדר והוא שאומר כך בפיו אבל אם אמר חזרתי בלבי אינו כלום » (שו״ע יו״ד ר״י:ג)והחזרה צריכה להיאמר: מחשבה בלבד אינה כלום. וזו הגהת הרמ״א, שהט״ז והש״ך מחזיקים בה כנגד הבית יוסף. ליישום במצבך — שאל את רבך.