Three seifim, and one question beneath all three: what does it take for a word to bind? The Shulchan Arukh answers with two conditions and not one — he must have spoken, and what he said must be what he meant. Hence the first seif, which examines the two ways speech can part from thought: the other word, which binds nothing, and the wider word, which binds on what they share. Hence the second, which takes the limiting case of a vow pronounced in a dream. And hence the third, which requires the retraction itself to pass through the mouth. (Shulchan Arukh, Yoreh De’ah 210 — 3 seifim)
אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם אבל אם היה בלבו פת חטים (או פת שעורים) והוציא בשפתיו פת סתם אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי״ז ס״ט) ואם נדר על דעת אחרים אינו תלוי בלבו אלא כפי מה שיאמרו אחרים שהוא דעתם כך יחול הנדר:
The vow does not take hold until he has articulated it with his lips and his mouth and his heart are alike. The seif opens with the twofold condition, and the whole siman is nothing but the examination of cases where the two do not coincide.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 210:1LEVEL 01
The three seifim in Hebrew, with a flowing English rendering and a clause-by-clause breakdown: the twofold requirement, barley bread and plain bread, the mind of others, the vow in a dream and its two positions, immediate retraction and its condition. All twenty-one entries of the apparatus — Shach, Taz, Ba’er Hetev, Pitchei Teshuva, Nekudot HaKesef — quoted one by one.
📖 StudyLEVEL 02
Analysis in depth: the two verses in Shevuot; the ḥakira on what thought does; the Ba’h and the Shach against the Beit Yosef on a wide word said deliberately, and the Chavot Yair’s doubt; the Rosh’s difficulty about the extortioner and the answers of the Ramban and the Tosafot; the Rosh against the Rashba on dreams, and the divergence of Taz and Ba’h about a woman; the Raavad’s objection and the Rama’s resolution.
📖 StudyLEVEL 03
The axiom of the two conditions, the three reflex questions, the table of the three seifim clause by clause, the grid of the gap between mouth and heart, the three open disputes, the vocabulary, the rules of thumb and the standard pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
Practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, then contemporary cases. Note: the Admour HaZaken wrote no Shulchan Arukh on Yoreh De’ah — this is a level of psak, not “Daat HaRav”.
📖 StudyNo. The seif lays down the requirement of speech before anything else:
« אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁבוּעָה וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה וְשֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר עָלָיו בִּשְׁבוּעָה וְלֹא הוֹצִיא בִשְׂפָתָיו הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה י)The Taz brings the rule back to its verse in three words. For your own situation, ask your Rav.
Nothing takes hold, on either, and the Shach says why:
« לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« מותר בשניהם. בחטים שהרי לא הוציא בשפתיו ובשעורים שהרי לא נתכוין לומר שעורים » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק א)
« מותר בשניהם. בפת חטים מותר דהא לא הוציא בשפתיו ובשעורין מותר דהא לא גמר בלבו ואנן בעינן פיו ולבו שוין » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק ב)The wheat because the mouth did not say it, the barley because the heart did not mean it. For your own situation, ask your Rav.
The vow holds on what the two share — but the Acharonim differ where the wide word was chosen deliberately:
« אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי״ז ס״ט » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם בכוונה ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו פת חטים אסור בכל פת דדברים שבלב אינן דברים » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ב)
« ודעתו דאפי׳ אם כוון להוציא פת סתם מותר בשל שעורים אלא דמסתפי לחלוק על כמה גדולים קמאי ובתראי שדעתם כדברי הב״ח » (פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א)The Ba’h, the Shach and the Maharshal then forbid all bread; the Chavot Yair would incline to permit the barley without daring to rule. An open disagreement: ask your Rav.
By the letter of the seif, no — and there is not even a release to be made. But the Mehaber requires the other view to be reckoned with:
« הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)
« ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ) (תשובת הגאונים » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)
« ויש לחוש לדבריהם. והכי נהוג ונראה דה״ה באשה שנדרה בחלום שצריכה י׳ כמו האיש ואין הבעל יכול להפר לה ביום שמעו דדין נדר זה כמו נדוי עכ״ל ב״ח וכן נוהגין » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ה)
« מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר » (רמ״א יו״ד ר״י:ב)The Shach writes that such is the practice; the Rama allows three men where ten are lacking; and the Taz found a responsum of the Maharal of Prague ruling like the first view. For your own situation, ask your Rav.
The time of a greeting, and it is counted from the vow:
« תוך כדי דיבור לנדרו) (סברת הרב ובזה יישב השגת הראב״ד על הרמב״ם ודלא כב״י » (רמ״א יו״ד ר״י:ג)
« תוך כ״ד לנדרו. אבל לא תוך כ״ד למחאתן ולא אמרינן מאחר שחזר תוך כדי דבור למחאתן והם מיחו בו תוך כ״ד לנדרו דזה יחשב תכ״ד » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ז)
« לא הוי נדר והוא שאומר כך בפיו אבל אם אמר חזרתי בלבי אינו כלום » (שו״ע יו״ד ר״י:ג)And the retraction must be spoken: having thought it is worth nothing. This is the Rama’s gloss, which the Taz and the Shach uphold against the Beit Yosef. For your own situation, ask your Rav.