A single seif, and a reversal. Someone points at a Sefer Torah and says: “these fruits are to me like this.” The Shulchan Aruch answers that he has said nothing, because his mind rests on the parchment, and parchment is not a vowed thing. Then, in the same sentence, it refuses to draw a permission from that: the ordinary man must still have it released; one who named the contents, or held the book, has genuinely vowed; and one who swore by the Torah is never released without a dissolution. (Shulchan Aruch, Yoreh De’ah 212 — 1 seif)
הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו לא אמר כלום
One who vows by the Torah — for example if he said: these fruits are to me like this — has said nothing. The siman opens with its paradigm case, and its reason lies in the object pointed at, not in the words used.
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 212:1LEVEL 01
The single seif in Hebrew, with a fluent English translation and a clause-by-clause breakdown: the title rule and its reason, the ת״ח and the עם הארץ, the two acts that make a vow, and the parenthesis on the oath. The nine entries of the apparatus — Shach (3), Taz (2), Ba’er Hetev (3), Pitchei Teshuva (1) — cited one by one.
📖 StudyLEVEL 02
Pilpul: the גויל and the אזכרות; the two states of the scroll according to Rav Nachman; the two reasons for the prohibition of במה שכתוב בה and the Shach’s two nafka minot; the reason for the ת״ח / עם הארץ distinction and its closure; the Rambam in two places, the Raavad’s objection and the Ran’s ושניהם אמת; the Beit Yosef לענין מעשה and the Taz’s rule for judges; the invalid Sefer Torah.
📖 StudyLEVEL 03
The axiom, the three reflex questions, the table of the seif clause by clause, the grid of cases, the two reasons for the prohibition set against one another, the vocabulary, the golden rules and the three pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, then contemporary cases: an undertaking with the hand on the scroll, an oath before a court, regret after the fact, a holy book that is not a Sefer Torah. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Aruch on Yoreh De’ah — a level of psak, not “Daat HaRav.”
📖 StudyBecause a vow by comparison operates only upon a vowed thing, and the parchment of a scroll is not one. The seif says so, and the Shach gives the reason in five words:
« הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו לא אמר כלום » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
« לא אמר כלום. לפי שדעתו אגוילין ואינן כלום: » (ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק א)This is not a leniency: it is a finding about the object of the vow. For application to your own situation, consult your Rav.
On the contrary. The seif immediately requires a release of one who is not a scholar, and gives the reason:
« אבל אם הוא עם הארץ צריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
« ע״ה. וכבר נתבאר לעיל סימן ר״ה דבזמן הזה לכ״ע כע״ה דיינינן להו: » (ש״ך יו״ד רי״ב ס״ק ב)And the Shach adds that today everyone is judged as an עם הארץ. In practice, therefore: one comes before a sage. For application to your own situation, consult your Rav.
Two things, and each suffices: naming the contents, or holding the scroll.
« ואם נדר במה שכתוב בה אסור שהרי כתוב בה איסור » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
« נטלה בידו ונדר בה כמי שנדר במה שכתוב בה דמי » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)The Shach, at ס״ק ג, extends the second reason further: vowing by the Names, or by sheets that bear them, is a vow. For application to your own situation, consult your Rav.
The seif’s parenthesis leaves no door, and it is taken from the Beit Yosef:
« אבל הנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה ועיין לקמן סימן רל״ז » (שו״ע יו״ד רי״ב:א)
« ולענין מעשה נראה שבזמן הזה אין להקל בנשבע בתורה דבין נקיט לה בידיה בין לא נקיט לה ובין אמר בה בין אמר במ״ש בה בין ת״ח בין עם הארץ לעולם צריך התרה » (ב״י יו״ד רי״ב)An oath binds the man, not the object: the parchment argument does not save him. The seif in fact refers to siman 237 for the matter. For application to your own situation, consult your Rav.
Yes, and it comes from the Taz, at ס״ק ב:
« ונ״ל דמי שנתחייב שבועה לא יתנו לו שבועה בלשון זה הריני נשבע בספר תורה כמו שראיתי למקצת דיינים » (ט״ז יו״ד רי״ב ס״ק ב)
« אא״כ שמניח ידו עליה ואז הוה דינו כאוחזה בידו שזכר כאן כן נראה לי » (ט״ז יו״ד רי״ב ס״ק ב)The Pitchei Teshuva, in the name of the Noda BiYehuda, adds that swearing falsely is in any case forbidden even holding no book at all. For application to your own situation, consult your Rav.