Twelve seifim, and one question asked twelve times: how far does the word used reach? The Tur announces it in its first line — all vows follow the language. Saying “these fruits” treats the thing as a consecration, and the prohibition passes to what is obtained in exchange, to what grows from it, to what flows from it. Saying “what I eat of them” bounds the prohibition to the act. Saying “your house” follows ownership; saying “this house” follows the stones — and the two cross exactly on sale and on rebuilding. Saying “olives” designates nothing: the oil remains permitted. (Shulchan Arukh, Yoreh De’ah 216 — 12 seifim)
קונם פירות האלו עלי אסור בחילופיהם ובגידוליהם
קונם — these fruits are [forbidden] to me: he is forbidden in their exchanges and their growths. The siman opens on the decisive case, that of designation, and on its first two consequences.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 216:1LEVEL 01
The twelve seifim in Hebrew, with fluent English translation and a clause-by-clause breakdown: designation and its four extensions, the verb and its bound, the criterion of דבר שזרעו כלה, the wife’s handiwork, possessive against demonstrative in property, the three responsa of the Rashba, taste, the drop and the name. The sixty-four commentary entries — Shakh, Taz, Ba’er Hetev, Pit’hei Teshuva, Nekudot HaKesef — cited one by one.
📖 StudyLEVEL 02
Pilpul: the Tur’s rule and the division of לשון תורה from לשון בני אדם; the Rosh and Tosafot against the Ran on exchanges — personal prohibition or change of status?; the Ba’h against the Mehaber on growths of growths, and the Taz’s קל וחומר; the Taz against the Beit Yosef on exchanges of exchanges, and the Nekudot HaKesef’s שגג בזה; why growths are not nullified, and R. Shmuel Eiger’s objection; the two languages of seif 3 and the Taz’s answer; the doubt of seif 6; the long note on בחיי ובמותי; the Shakh’s צ״ע on ככרי.
📖 StudyLEVEL 03
A synthesis arranged by mechanism rather than by number: the axiom of language and its four shapes, designation and what it carries, the verb and what it bounds, material persistence, possessive against demonstrative, taste and name. Then a master table restoring the twelve seifim to the order of the book, the eight open disputes, the vocabulary, the golden rules and the classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, then contemporary cases: a dietary resolution taken upon oneself, a dish containing only the taste, an undertaking made for someone else, and a collective undertaking whose formula names two things. Note: the Admour HaZaken did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not “Daat HaRav”.
📖 StudyThe Tur announces it in its first line, and the whole siman follows from it:
« כל הנדרים הולכין אחר הלשון אם הוא לשון תורה כפי מה שיצא ממשמעותו ואם לשון בני אדם כפי מה שידברו אנשי המקום ההוא בזמן ההוא ואחר כוונת הנודרים » (טור יורה דעה רט״ז)Two branches, then: the language of the Torah, what the word conveys of itself, and the language of men, the usage of place and time. This siman develops the first; siman 217 will develop the second. For application to your situation, consult your Rav.
Because designating is treating the thing as a consecration:
« קונם פירות האלו עלי אסור בחילופיהם ובגידוליהם » (שו״ע יו״ד רט״ז:א)
« אבל חילופי חילופיהן מותרים » (שו״ע יו״ד רט״ז:א)But the bound is set at once: the exchanges of the exchanges are permitted. And the Rosh, reported by the Shakh, narrows further — the exchanges would be forbidden only to the one who exchanged. The Mehaber follows the Ran, but it is not unanimous: ask your Rav.
The two formulas cross exactly, and it is the finest demonstration of the siman:
« מת או שמכרן או נתנן לאחר מותר » (שו״ע יו״ד רט״ז:ד)
« אמר קונם לבית זה שאני נכנס בו אסור בו לעולם בין שמת או מכרו או נתנו לאחרים » (שו״ע יו״ד רט״ז:ה)
« ואם נפל ובנאו אפילו במקומו ובמדתו הראשונה מותר » (שו״ע יו״ד רט״ז:ה)“Your house” describes a relation: sale lifts the prohibition, rebuilding maintains it. “This house” points to an object: sale lifts nothing, destruction lifts everything. Two sentences almost identical to the ear, opposite consequences — which is why one does not decide from memory. Consult your Rav.
It depends, once again, on the formula used:
« אמר קונם בשר ויין עלי מותר בתבשיל שיש בו בשר ויין אע״פ שנותנין בו טעם » (שו״ע יו״ד רט״ז:ט)
« ואם אמר קונם בשר ויין שאני טועם או שאני אוכל או שאמר קונם בשר או יין זה עלי אסור בתבשיל שיש בו טעם [בשר או] יין » (שו״ע יו״ד רט״ז:ט)
« נראה דהיינו מסתמא אבל אם היה הטעם יין או בשר קשה לו וכה״ג אזלינן בתר כוונתו כדלקמן סי׳ רי״ח ואסור בטעמן » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק כ״ה)But the “permitted” row is only a default, which the Shakh reverses if the taste of meat or wine distresses him — for we then follow his intention. And the Pit’hei Teshuva adds the question of the pot and נ״ט בר נ״ט. Three layers of conditions: ask your Rav.
Seif 10 is categorical, and it gives its reason:
« נתערב יין זה שאסרו על עצמו ביין אחר אפי׳ טפה בחבית נאסר הכל » (שו״ע יו״ד רט״ז:י)
« מפני שיש לו להשאיל על נדרו נעשה כדבר שיש לו מתירין שאינו בטל במינו » (שו״ע יו״ד רט״ז:י)
« אבל בחומץ לא איכפת לן ביש לו מתירין כיון שאינו מינו ונתבאר בסי׳ ק״ב סעיף א׳ דדבר שיש לו מתירין בטל באינו מינו » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י״ג)And the practical consequence is the reverse of what one expects: since the vow can always be released, one does not seek to dilute — one goes and has it released. The limit is set by the Taz: outside the kind, in vinegar, the rule ceases. For application to your situation, consult your Rav.