Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is an autonomous, complete Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity: it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + the inner dimension in a single work, and it rules with a unique Talmudic rigor.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav’s path on siman ל״ה — דִּין מִנְיַן הַשִּׁיטִין (the number of lines of the parashiyot in tefilin). In the Rav, the siman comprises two seifim (ב׳ סְעִיפִים), in which the Alter Rebbe sets out: the custom received אִישׁ מִפִּי אִישׁ by the scribes’ kabbala — שבע שיטין per parasha in the של יד, ארבע שיטין in the של ראש; the rule שינה — לא פסל; the kabbala of the ראשי שיטין and that our scribes are less scrupulous with them than with the count; the prohibition to distort the letters (לא יאריך ויקצר) in order to align the line-heads; and the leave to lengthen a little in the second line to align the סופי שיטין, without the writing appearing כתב מנומר.
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ה — דִּין מִנְיַן הַשִּׁיטִין
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ה — דִּין מִנְיַן הַשִּׁיטִין — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
Text of the Alter Rebbe himself (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.35), followed by our English rendering. The siman comprises two seifim (ב׳ סְעִיפִים).
סעיף א נָהֲגוּ בְּמִנְיַן הַשִּׁיטִין עַל פִּי הַקַּבָּלָה בְּיַד הַסּוֹפְרִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לִכְתֹּב בְּשֶׁל יָד שֶׁבַע …
נָהֲגוּ בְּמִנְיַן הַשִּׁיטִין עַל פִּי הַקַּבָּלָה בְּיַד הַסּוֹפְרִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לִכְתֹּב בְּשֶׁל יָד שֶׁבַע שִׁיטִין בְּכָל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה, וּבְשֶׁל רֹאשׁ אַרְבַּע שִׁיטִין בְּכָל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה. וְאִם שִׁנָּה — לֹא פָּסַל. וְיֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן קַבָּלָה בְּתֵבוֹת רָאשֵׁי שִׁיטִין בְּשֶׁל יָד וּבְשֶׁל רֹאשׁ. וְהַסּוֹפְרִים שֶׁלָּנוּ מְדַקְדְּקִים בְּמִנְיַן הַשִּׁיטִין, אֲבָל בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין אֵינָן נִזְהָרִין, וּמְשַׁנִּים כַּאֲשֶׁר יִזְדַּמֵּן לָהֶם. וּמִי שֶׁיִּרְצֶה לְדַקְדֵּק בָּהֶם, אִם יוּכַל לְכַוֵּן הַשִּׁיטִין בְּעִנְיָן זֶה — יַעֲשֶׂה, אֲבָל לֹא יַאֲרִיךְ וִיקַצֵּר הָאוֹתִיּוֹת כְּדֵי לְכַוֵּן רָאשֵׁי הַשִּׁיטוֹת:
The number of lines received by tradition. The custom was taken, according to the kabbala transmitted from scribe to scribe (אִישׁ מִפִּי אִישׁ), to write in the של יד seven lines (שבע שיטין) in each parasha, and in the של ראש four lines (ארבע שיטין) in each parasha. And if one changed (שינה) — it does not render פסול. They also have a kabbala on the words at the head of each line (ראשי שיטין) in the של יד and the של ראש. Our scribes are scrupulous (מדקדקים) about the number of lines, but do not take care with the line-heads, altering them as it happens. Whoever wishes to be precise about them, if he can align the lines this way — let him do so; but he shall not lengthen or narrow the letters (לא יאריך ויקצר האותיות) in order to align the line-heads (וְעַיֵּן סי׳ לו on the צורת האותיות).
סעיף ב אֲבָל יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ מְעַט הָאוֹתִיּוֹת בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה כְּדֵי לְכַוֵּן סוֹפֵי הַשִּׁיטוֹת, וְלֹא אָסְרוּ …
אֲבָל יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ מְעַט הָאוֹתִיּוֹת בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה כְּדֵי לְכַוֵּן סוֹפֵי הַשִּׁיטוֹת, וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַמְשִׁיכָן כָּל־כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה לָעַיִן שֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת מֵחַבְרוֹתֵיהֶם וְנִרְאֶה הַכְּתָב כִּמְנֻמָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רעג וְערה:
Aligning the line-ends — without כתב מנומר. But he may lengthen the letters a little in the second line (בשיטה שנייה) in order to align the line-ends (סופי השיטות); they forbade only stretching them so much that they appear to the eye larger than their neighbors and the writing appears speckled (כמנומר), as will be explained in יורה דעה סימן רע״ג ורע״ה.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ה (Kehot edition, two seifim / ב׳ סְעִיפִים). English rendering: DAAT. Nothing is cited beyond this verifiable text.
היסוד — מִנְיַן הַשִּׁיטִין, רָאשֵׁי הַשִּׁיטִין וְסוֹפֵי הַשִּׁיטִין
The yesod: the number of lines, the line-heads and the line-ends
The Alter Rebbe’s reading of this small siman of scribal precision moves in three steps. First the מנין השיטין itself: שבע שיטין per parasha in the של יד, ארבע שיטין in the של ראש — a custom received אִישׁ מִפִּי אִישׁ by the scribes’ kabbala, whose non-observance (שינה) does not render פסול. Then the ראשי שיטין: there is also a kabbala on the words at the head of each line, but our scribes are less scrupulous with them than with the count — and one must not distort the letters (לא יאריך ויקצר) to align them. Finally the סופי שיטין: one may lengthen a little in the second line to align the line-ends, but without the writing appearing כתב מנומר (a reference to יורה דעה רע״ג ורע״ה).
מִנְיַן הַשִּׁיטִין — שֶׁבַע בְּשֶׁל יָד, אַרְבַּע בְּשֶׁל רֹאשׁ
The number of lines — seven in the של יד, four in the של ראש
The yesod. Per the scribes’ kabbala transmitted אִישׁ מִפִּי אִישׁ, one writes שבע שיטין in each parasha of the של יד (a single hide, writing of סת״ם — סי׳ לב) and ארבע שיטין in each parasha of the של ראש (four separate parchments, cf. order of the parashiyot — סי׳ לד).
The consequence. This count is a custom and not an עיכוב: שינה — לא פסל. Tefilin in which a parasha has a different number of lines remain kosher בדיעבד; the count is a sign of the scribe’s mastery, not a condition of validity.
רָאשֵׁי הַשִּׁיטִין — קַבָּלָה וְדִקְדּוּק
The line-heads — kabbala and precision
The point of practice. There is a kabbala also on the words that open each line (ראשי שיטין), in the של יד as in the של ראש. But our scribes are scrupulous only about the count and alter the line-heads as they happen.
The limit. Whoever wishes to be precise about the ראשי שיטין may align the lines — provided he does not lengthen or narrow the letters (לא יאריך ויקצר האותיות) to achieve it, for that would harm the צורת האותיות (see סי׳ לו).
סוֹפֵי הַשִּׁיטִין — שֶׁלֹּא כִּמְנֻמָּר
The line-ends — without כתב מנומר
The principle. To align the line-ends (סופי השיטות), one may lengthen the letters a little in the second line — this leeway is permitted.
The limit. They forbade only stretching them so that they appear larger than their neighbors and the writing appears speckled (כמנומר) — the reference being יורה דעה סימן רע״ג ורע״ה on the Sefer Torah (ס״ת) and the כתב.
A pointer for study. The reach of the yesod set here — the מנין of the שיטין, the kabbala of the ראשי שיטין and the measure of the כתב מנומר — touches both scribal precision (the סוד transmitted אִישׁ מִפִּי אִישׁ) and the Chabad sensibility about beauty (נוי) and the integrity of the כתיבה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, without citing a chapter or precise wording, and without adding anything invented to the spiritual sense. For in-depth study of this dimension — and for the scribe’s conduct in practice — study with a Chabad Rav and an expert sofer, and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s path with those of the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman ל״ה. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it displays the Rav’s own sensibility as it emerges from his text (§1, two seifim). The Rav spells out the טעם and the measure where the Mechaber merely states the ruling.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | Path of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מנין השיטין (שבע/ארבע) | או״ח ל״ה:א — שֶׁבַע שִׁיטִין בְּשֶׁל יָד, אַרְבַּע בְּשֶׁל רֹאשׁ ; מִנְהָג עַל פִּי הַקַּבָּלָה. | — | מ״ב ל״ה — מְדַקְדְּקִים בְּמִנְיַן הַשִּׁיטִין ; שִׁנָּה — לֹא פָּסַל. | Path of the Alter Rebbe — שֶׁבַע שִׁיטִין בְּכָל פָּרָשָׁה בְּשֶׁל יָד וְאַרְבַּע בְּשֶׁל רֹאשׁ, קַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ ; וְאִם שִׁנָּה — לֹא פָּסַל (סעיף א). |
| ראשי שיטין — דקדוק הכתב | או״ח ל״ה — קַבָּלָה בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין. | — | מ״ב ל״ה — אֵין נִזְהָרִין בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין בַּזְּמַן הַזֶּה. | Path of the Alter Rebbe — יֵשׁ קַבָּלָה בְּתֵבוֹת רָאשֵׁי שִׁיטִין ; הַסּוֹפְרִים מְדַקְדְּקִים בַּמִּנְיָן וְלֹא בָּרָאשִׁים ; לֹא יַאֲרִיךְ וִיקַצֵּר הָאוֹתִיּוֹת (סעיף א). |
| סופי שיטין — כתב מנומר | או״ח ל״ה — כְּתָב שֶׁאֵינוֹ מְנֻמָּר. | — | מ״ב ל״ה / באר הלכה — שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה הַכְּתָב מְנֻמָּר. | Path of the Alter Rebbe — יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ מְעַט בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה לְכַוֵּן סוֹפֵי הַשִּׁיטוֹת, וְלֹא כִּמְנֻמָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רע״ג ורע״ה (סעיף ב). |
Table drawn from the Mechaber’s text (Orah Haim ל״ה, one seif / סעיף אחד, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yosef, Tur, Rambam Hilkhot Tefilin, Rosh, Baruch She-amar / Sefer haTeruma, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haHaim ; a reference to יורה דעה — סת״ם, ס״ת). The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1. Uncertain seif-katan attributions are left « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The defining lines of the Rav’s path on this siman
Three orientations that characterize the Alter Rebbe’s sensibility on this siman — beyond the mere application of the rule. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s actual text (§1).
קו א — מִנְיַן הַשִּׁיטִין וְקַבָּלַת הַסּוֹפְרִים
The number of lines and the scribes’ kabbala
Principle of the siman: the number of lines per parasha — seven in the של יד, four in the של ראש (seif א).
The Rav’s reading: it is a kabbala received אִישׁ מִפִּי אִישׁ, not an עיכוב — שינה — לא פסל. The count is a sign of the scribe’s mastery, not a condition of validity.
Practical consequence: verify with the scribe that the של יד has שבע שיטין and the של ראש ארבע שיטין per parasha; a different count remains כשר בדיעבד.
קו ב — רָאשֵׁי הַשִּׁיטִין וְדִקְדּוּק הַכְּתָב
The line-heads and the precision of the כתב
Principle of the siman: the kabbala of the ראשי שיטין, and that scribes are less scrupulous with them than with the count (seif א).
The Rav’s reading: whoever wishes to be precise about the ראשי שיטין may align — but לא יאריך ויקצר האותיות, for the צורת האותיות comes before alignment.
Practical consequence: the essence of דקדוק bears on the count; aligning the line-heads must never distort the letters (see סי׳ לו).
קו ג — סוֹפֵי הַשִּׁיטִין וְהַרְחָקָה מִכְּתָב מְנֻמָּר
The line-ends and keeping away from a כתב מנומר
Principle of the siman: aligning the line-ends and the measure of what is permitted (seif ב).
The Rav’s reading: one may lengthen a little in the second line to align the line-ends; the prohibition applies only to the excessive stretching that makes the writing כמנומר.
Practical consequence: a slight leeway is permitted for the beauty of the column, but never to the point of a כתב מנומר (יורה דעה רע״ג ורע״ה).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The Chabad practical conduct
Points of conduct that follow directly from siman ל״ה in the sensibility of the Alter Rebbe and Chabad — presented at the level of principle, referring to the Rav and to an expert sofer for the detail of cases (the מנין השיטין, the ראשי שיטין, the צורת האותיות, the כתב מנומר).
For the Chabad Hassid — Siman ל״ה (מִנְיַן הַשִּׁיטִין)
- ① The number of lines. In the של יד: שבע שיטין per parasha; in the של ראש: ארבע שיטין per parasha — a kabbala received אִישׁ מִפִּי אִישׁ. Basis: SA HaRav ל״ה seif א.
- ② שינה — לא פסל. The count is a custom and not an עיכוב: tefilin in which a parasha has a different number of lines remain כשר בדיעבד. Basis: SA HaRav ל״ה seif א.
- ③ The ראשי שיטין. There is a kabbala on the words at the head of the line, but our scribes are less scrupulous with them than with the count and alter them as they happen. Basis: SA HaRav ל״ה seif א.
- ④ Do not distort the letters. Whoever aligns the ראשי שיטין shall not lengthen or narrow the letters (לא יאריך ויקצר) — the צורת האותיות comes first (see סי׳ לו). Basis: SA HaRav ל״ה seif א.
- ⑤ Align the line-ends without מנומר. One may lengthen a little in the second line to align the סופי שיטין, but not to the point where the writing appears כמנומר (a reference to יורה דעה סימן רע״ג ורע״ה). Basis: SA HaRav ל״ה seif ב.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman ל״ה (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic ruling for a particular case. For any concrete question — the number of lines, checking the parashiyot, the צורת האותיות — consult an expert sofer and your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.