Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רמ״ז

דִּין נָכְרִים הַמְּבִיאִים כְּתָבִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״ב סְעִיפִים:

מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת אוֹ שְׁאָר חֲפָצִים וְכֵלִים בְּיַד נָכְרִי אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, כָּל שֶׁיּוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִבְּעוֹד יוֹם, וְהוּא שֶׁקָּצַץ לוֹ דָּמִים בִּשְׂכַר הוֹלָכָתוֹ, שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי שְׁבוּת אַף שֶׁאוֹמֵר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ רְאֵה שֶׁתְּהֵא שָׁם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בַּשֵּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת אָז שָׁם אִם לֹא שֶׁיֵּלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר לוֹ לֵךְ בְּשַׁבָּת:

Law of non-Jews who bring letters on Shabbos — 12 seifim:

It is permitted to send a letter or other objects and utensils by the hand of a non-Jew, even on erev Shabbos near nightfall, provided that it leaves the doorway of the Jew's house while it is still day, and provided he has set him a fixed price (ketsitsah) as the wage for his transport. For then the non-Jew is not acting on behalf of the Jew but for himself, to receive the wage that was fixed for him, and he does not appear as the Jew's agent (shelichus).

Provided that one does not tell him to go on Shabbos itself — for amirah (instructing) a non-Jew is a shevus (rabbinic prohibition), even when said before Shabbos. Likewise, he shall not say to him, "See to it that you are there on the first day [Sunday], or on the second [Monday]," and the like, when he knows that it is impossible for him to be there by then unless he also travels on Shabbos — for that is tantamount to telling him explicitly: "Go on Shabbos."

וְאִם לֹא קָצַץ לוֹ שְׂכַר הַהֲלִיכָה — הֲרֵי הַנָּכְרִי טוֹרֵחַ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ קֹדֶם הַשַּׁבָּת לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבָּעִיר שֶׁנִּשְׁתַּלַּח לְשָׁם, שֶׁאָז אַף אִם אֵחַר דַּרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֲלִיכָה זוֹ אֵינָהּ מֵחֲמַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ. וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת מִבַּיִת הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר עַד בַּיִת שֶׁל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּאן אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — תּוֹלִין לְהָקֵל לוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ הוּא דָר בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה:

And if he has not fixed for him a wage for the journey — then the non-Jew is exerting himself for the Jew. Therefore it is forbidden to send him even on Sunday, unless there is enough time for him to reach, before Shabbos, the first house adjacent to the wall of the city to which he was sent. For then, even if he delays his route and travels on Shabbos as well — there is nothing to that, because this travel is not on account of the Jew but on his own account. And even though he may have to walk on Shabbos from the first house adjacent to the wall of that city to the house of the one to whom the letter must be delivered, since the prohibition here is only midivrei sofrim (rabbinic), we presume leniently that the person to whom the letter must be delivered dwells in the house adjacent to the wall.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּשַׁלֵּחַ הָאִגֶּרֶת לְאָדָם קָבוּעַ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁהוּא מְקַבֵּץ כָּל הָאִגְּרוֹת הַשְּׁלוּחוֹת לְשָׁם וְנוֹטְלָן וְשׁוֹלְחָן עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ כָּל אִגֶּרֶת לְמִי שֶׁנִּכְתְּבָה אֵלָיו, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא "בֵּי דֹאַר", שֶׁכָּל כְּתָב אֵלָיו יוּבַל, וּכְשֶׁהוּא קָבוּעַ בָּעִיר אֲזַי מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אֵלָיו אִגֶּרֶת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי שֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ שָׂכָר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ אֵלָיו מִבְּעוֹד יוֹם.

אֲבָל אִם אֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁשּׁוֹלֵחַ לְשָׁם, וְצָרִיךְ הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ לְהַגִּיעַ הָאִגֶּרֶת לְיַד מִי שֶׁנִּכְתְּבָה אֵלָיו — אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ הָעִיר הַרְבֵּה קֹדֶם הַשַּׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ אָדָם בְּבֵיתוֹ וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו, וְשֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו גַּם בְּשַׁבָּת.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא דֶרֶךְ קָרוֹב, כְּגוֹן מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, וּמְשַׁלְּחוֹ בְּיוֹם ב' אוֹ ג' — יֵשׁ לְהַתִּיר, שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ — יֵשׁ לוֹ שָׁהוּת הַרְבֵּה לָלֶכֶת קֹדֶם הַשַּׁבָּת:

To what does this apply? When he sends the letter to a designated man in that city who collects all letters sent there and receives them, and forwards them through his own messenger — each letter to the one to whom it was written. This is called bei davar (postal agent), "the one to whom every letter is brought." When such an agent is established in the city, it is then permitted to send him a letter even on erev Shabbos through a non-Jew without ketsitsah, so long as there is enough time to reach him while it is still day.

But if there is no fixed bei davar in the city of destination, and the non-Jew himself must deliver the letter into the hand of the addressee — it is forbidden to send him even on Sunday, even though there is enough time to reach that city well before Shabbos. For one must be concerned that he may not find that man at home and will need to seek him out, perhaps even into Shabbos itself.

Yet if it is a near route, e.g. a one-day journey, and he sends him on Monday or Tuesday — there is room to permit, since even if he does not find the man at home, he still has plenty of time to search before Shabbos.

וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא קָצַץ, אֲבָל אִם קָצַץ מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְעִיר שֶׁאֵין שָׁם בֵּי דֹאַר, וַאֲפִלּוּ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה:

All this is only without ketsitsah; but if there is ketsitsah, it is permitted to send him even to a city where there is no bei davar, and even on a very long route, and even if he leaves his house erev Shabbos at nightfall.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא קָצַץ אֵין אִסּוּר לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁמְּשַׁלְּחוֹ סָמוּךְ לְשַׁבָּת הֲרֵי נִרְאֶה כְּאִלּוּ אוֹמֵר לוֹ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ מִבְּעוֹד יוֹם לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר אִם קָבוּעַ שָׁם בֵּי דֹאַר. וְאִם לֹא קָבוּעַ שָׁם בֵּי דֹאַר — אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן קָצַץ. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ בְּד' וְה', אוֹ קֹדֶם לָכֵן, כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻפְלָג לִפְנֵי הַשַּׁבָּת — אֵין נִרְאֶה כְּאוֹמֵר לוֹ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת, וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ הָעִיר. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם אִם צְרִיכִים לְכָךְ:

And some say (yesh omrim) that even without ketsitsah there is no prohibition to send him except on erev Shabbos. For since he sends him near Shabbos, it appears as though he were telling him to travel on Shabbos. Therefore there must be enough time in the day for him to arrive while it is still day at the house adjacent to the wall of that city, if a bei davar is established there. And if a bei davar is not established there — it is forbidden to send him on erev Shabbos unless there is ketsitsah. But when he sends him on Wednesday or Thursday, or earlier, since it is well removed from Shabbos — it does not appear as if he were telling him to travel on Shabbos. Therefore, even without ketsitsah, it is permitted to send him even on a very long route, even where there is no bei davar established in that city. And one may rely on their words when needed.

אֵין חִלּוּק בֵּין שֶׁקָּבוּעַ בֵּי דֹאַר בְּאוֹתָהּ הָעִיר לְשֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אֶלָּא בְּאִגֶּרֶת שֶׁהִיא כְּתַב יַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁהַנָּכְרִי מוֹלִיכָהּ בְּשַׁבָּת אַחַר הָאִישׁ שֶׁנִּשְׁלְחָה אֵלָיו יֵשׁ קְצָת מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁבְּשַׁבָּת נְתָנָהּ לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ מֻפְלָג לִפְנֵי הַשַּׁבָּת — לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן כָּזֶה לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּכְשֶׁקָּצַץ לֹא הֶחֱמִירוּ לְדִבְרֵי הַכֹּל.

אֲבָל אִם הִיא כְּתַב יַד נָכְרִי, וְהוּא הַדִּין שְׁאָר חֲפָצִים שֶׁאֵינָם נִכָּרִים לַכֹּל שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל — מֻתָּר לְשַׁלְּחָם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְדִבְרֵי הַכֹּל, כֹּל שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ מִבְּעוֹד יוֹם לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁשּׁוֹלְחָם לְשָׁם, שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מְשַׁלְּחוֹ אֵין הַדָּבָר יָדוּעַ לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא בְּבֵיתוֹ, וַהֲרֵי מְשַׁלְּחוֹ בִּשְׁלִיחוּת שֶׁאֶפְשָׁר לְגָמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ גַּם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלָחוֹ לֹא הָיָה יָדוּעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת:

There is no distinction between a city where a bei davar is established and one where it is not — except with respect to a letter in a Jew's handwriting, which is recognizable to all as being a Jew's. For when the non-Jew carries it on Shabbos in search of the addressee, there is some mar'is ha-ayin (appearance of impropriety): people may say that the Jew handed it to him on Shabbos to be carried. Nevertheless, when he sends him well removed from Shabbos — they did not rigorize so far as to be concerned for such an appearance, according to the latter view explained above; and when there is ketsitsah, they did not rigorize at all, according to all opinions.

But if it is in a non-Jew's handwriting — and the same applies to other objects that are not recognizable to all as being a Jew's — it is permitted to send them even on erev Shabbos according to all opinions, so long as there is enough time in the day for him to reach, while it is still day, the house adjacent to the wall in the destination city. For even if he does not find the man at home and must seek him on Shabbos — it makes no difference, since at the hour the Jew sent him it was not known to him that he would not find him at home; he sends him on an errand that could be completed by day, and when he afterward walks also on Shabbos, he does not appear as the Jew's agent, since at the moment of sending it was not known that he would have to walk on Shabbos.

אִם שְׂכָרוֹ לְיָמִים דָּבָר קָצוּב לְכָל יוֹם בַּהֲלִיכָתוֹ וַחֲזִירָתוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ מָתַי יֵלֵךְ — אָסוּר לְשָׂכְרוֹ וְלִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּשֶׁמָּא יֵצֵא בְּשַׁבָּת וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ צִוָּהוּ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁשְּׂכָרוֹ לְיָמִים וּשְׂכָרוֹ סָמוּךְ לְשַׁבָּת. אֲבָל בְּד' וְה' מֻתָּר לְשָׂכְרוֹ לְיָמִים וְלִתֵּן לוֹ אָז הָאִגֶּרֶת, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ בְּאֵיזֶה יוֹם יֵלֵךְ — כְּשֶׁיֵּלֵךְ בְּשַׁבָּת אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ. וְאַף שֶׁשְּׂכָרוֹ לְיָמִים, אֵינוֹ דוֹמֶה לִשְׂכִיר יוֹם, הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו כָּל מְלֶאכֶת הוֹלָכַת הָאִגֶּרֶת — הֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְקַבְּלָן (עַיֵּן סִמָּן רמ״ג וְרמ״ד):

If he hired him by the day (sakhar le-yamim) for a fixed amount per day for his going and returning, but is not particular with him about when he shall set out — it is forbidden to hire him and give the letter into his hand on erev Shabbos. For perhaps he will set out on Shabbos and it will appear as if he had been commanded to travel on Shabbos, since he hired him by the day and close to Shabbos. But on Wednesday or Thursday it is permitted to hire him by the day and give him the letter then, since he is not particular about which day he sets out — when he goes on Shabbos, he does not appear as his agent. And even though he is hired by the day, he is not comparable to a sakhir yom (day-laborer), since he has accepted upon himself the whole task of transporting the letter — and this is rather like a kablan (contractor) (see simanim 243 and 244).

אִם אָמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ כַּמָּה יִתֵּן לוֹ — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ קָצַץ וְקָצַב לוֹ, שֶׁדַּעַת הַנָּכְרִי סְמוּכָה שֶׁבְּוַדַּאי יִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ אַחַר כָּךְ, וּבִשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ הוּא טוֹרֵחַ. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֶלָּא שֶׁהַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ — אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁאֵין דַּעַת הַנָּכְרִי סְמוּכָה בְּוַדַּאי עַל הַשָּׂכָר הַהוּא, שֶׁיֵּשׁ סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לוֹ, וּבִשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל הוּא טוֹרֵחַ:

If he said to the non-Jew that he would give him his wages, even without specifying how much he would give him — this is as if he had fixed and set the amount (ke-katsats ve-katsav). For the non-Jew's mind relies on the fact that he will certainly be paid according to whatever they later compromise upon, and it is for his own benefit that he exerts himself. But if he did not explicitly tell him that he would give him wages, but the non-Jew on his own knows that he will be paid — this counts for nothing, for the non-Jew's mind does not rely with certainty on that wage; there remains in his heart a doubt that perhaps he will not be paid, and it is therefore for the Jew that he is exerting himself.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוּא מְצַפֶּה וּמַמְתִּין לְתַשְׁלוּם שָׂכָר וְאֵין דַּעְתּוֹ סְמוּכָה עָלָיו בְּוַדַּאי, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְצַפֶּה כְּלָל לְתַשְׁלוּם שָׂכָר אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּחִנָּם — מִן הַסְּתָם עוֹשֶׂה כֵּן לְשַׁלֵּם גְּמוּל לְיִשְׂרָאֵל עַל הַטּוֹבָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּבָר, וַהֲרֵי זֶה כְּעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל שָׂכָר.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה, אִם לֹא שֶׁהַנָּכְרִי מֵאֵלָיו מַתְחִיל לוֹמַר לְהַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ בְּחִנָּם, שֶׁאָז בְּוַדַּאי דַּעְתּוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּבָר. וְטוֹב לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם:

To what does this apply? When he is watching and waiting for payment of wages but does not have certainty about it in his mind. But if he does not anticipate any payment of wages at all and acts gratis (be-chinam) — by default (min ha-stam) he is doing so to repay the Jew for some favor he has already received from him, and this is therefore as if he were acting for wages.

And some dispute this, unless the non-Jew himself initiates by saying to the Jew that he will go for him gratis — for then it is certain that his intent is on account of the favor (tovas hana'ah) he has already received from him. And it is good to be stringent according to their view.

אֲבָל לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּחִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּיַד עַבְדּוֹ הַשָּׂכוּר לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׂכִירוּתוֹ — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ד, שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹסְרִין בְּזֶה, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם.

וּמִכָּל מָקוֹם, בְּד' וְה' יֵשׁ לְהַתִּיר לִשְׁלוֹחַ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים בִּשְׂכִיר שָׁנָה שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ד, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְצָרֵף דִּבְרֵיהֶם לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁבְּד' וְה' מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּכָל עִנְיָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ כְּלָל, וְלִסְמוֹךְ עַל זֶה לְהָקֵל לְגַמְרֵי אַף שֶׁלֹּא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ:

But to send a letter gratis on erev Shabbos by the hand of one's servant who is hired for a year or two for all the labors he will need during the term of that hire — according to all opinions it is forbidden, as explained in siman 244: the main view is in accordance with those who forbid in this case, see there for the reason.

Nevertheless, on Wednesday or Thursday there is room to permit sending even when not for an urgent need, since some authorities permit a sakhir shanah (one hired by the year) to perform work on behalf of a Jew, as explained in siman 244; and even though their view is not the main one, there is still room to join their words to those of the opinions that permit, on Wednesday and Thursday, to send a letter in any case even without any ketsitsah at all, and to rely on this to permit fully, even when not for an urgent need.

אֲבָל אִם אֵין הַנָּכְרִי שָׂכוּר לוֹ לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ, אֶלָּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אִגְּרוֹת בִּלְבָד בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִשְׁלוֹחַ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ הַזְּמַן שְׂכִירותוֹ — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ד, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם:

But if the non-Jew is not hired to him for all the labors he will need, but only to carry letters whenever he needs to send during the term of his hire — it is permitted to send by his hand even on erev Shabbos, in the manner explained in siman 244, see there for the reason.

כָּל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לִשְׁלוֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָצַץ, אַף אִם הַנָּכְרִי הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם — יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ כְּשֶׁלֹּא קָצַץ, שֶׁאַף שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵחַ כְּלוּם בַּהֲלִיכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁהוּא מוֹצִיא הָאִגֶּרֶת מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּמַעֲבִירָהּ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֵלּוּ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁלֹּא קָצַץ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ לְשָׁם קֹדֶם הַשַּׁבָּת — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ שָׁם, לְפִי שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ — לֹא יֵלֵךְ אַחֲרָיו כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם, וְהוּא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אִגֶּרֶת זוֹ בְּלֹא קְצִיצָה אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם:

Wherever it is forbidden to send for lack of ketsitsah, even if the non-Jew is going of his own accord to that city where he has business to attend to — one should be stringent and not send by his hand without ketsitsah. For although he is exerting no effort in the journey on behalf of the Jew, nevertheless, the fact that he carries the letter out from one domain to another and transports it four cubits in the reshus ha-rabim (public domain), or even in a karmelis — he is performing these melachos for the Jew, since there has been no ketsitsah.

Yet, if there is enough time to reach that place before Shabbos — it is permitted to send by his hand even where there is no fixed bei davar, because even if he does not find the man at home he will not pursue him at all, since he has no further business to go there, and he is only carrying this letter without ketsitsah on account of the path he already had.