סימן קל״ח — דִּינֵי הֶכְשֵׁר כְּלֵי הַיַּיִן

מפני שמקומה אמצעי. והט״ז קובע זאת בשורתו הראשונה : « אע״ג דאין מכניסין לקיום בגת מ״מ הואיל ומשהין בו יין כל ימי הגיתות ותדיר בו יין דומה לכלי שמכניסין בו לקיום בזה דאסור אפילו לפי שעה אבל מ״מ לא לגמרי כמכניסו לקיום להצריכו עירוי ג׳ ימים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק א). אין היין נשמר בה לקיום, אבל הוא שוהה בה כל ימי הגיתות — ומכאן חומרא יתרה מכלי פשוט, וקלה מקנקן. למעשה, שאל את רבך.

לחלף בין האפר ובין המים, לפי שהכלי לח או יבש. והמחבר נותן את שני הסדרים : « כל מקום שאמרנו צריך ניגוב אם הם לחים מקנחן באפר ואח״כ מדיחן במים ואח״כ מקנחן באפר פעם שנית ואח״כ מדיחן במים » (שו״ע יו״ד קל״ח:י), ובכלי יבש « ואם הם יבשים מקדים מים ואח״כ אפר ואח״כ מים ואח״כ אפר ואח״כ מים » (שו״ע יו״ד קל״ח:י). ארבע פעמים בראשון וחמש בשני : בדופן יבשה יש להרטיב תחילה, שאם לא כן אין האפר נתפס. למעשה, שאל את רבך.

סעיף ג׳ נאמר לכך : « הגת וכליו הצריכי׳ ניגוב ניתרי׳ בהגעלה ע״י עירוי שמערה מכלי ראשון עליהם ולא תהא הגעלה זו פחותה מניגוב » (שו״ע יו״ד קל״ח:ג). מערים את הרותחין מכלי ראשון על הדופן, והמחבר מוסיף את הטעם בלשון כלל — ולא תהא הגעלה זו פחותה מניגוב. והט״ז נותן את הטעם : מה שבלעה הגת — בצונן בלעה. למעשה, שאל את רבך.

אין המחבר נוקבם בשמם ; והט״ז מוסיפם, וזה המקום היחיד בסימן שכתב בו מפרש שיש למחות : « נראה לי שבכלל זה גם המינקת שקורין היב״ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול וק״ו הוא מכלי המדה כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״א). וטעמו טבעי — היין מתאסף בעקמומיתו ואינו יוצא בהדחה —, והבאר היטב מוסרו. למעשה, שאל את רבך.

הש״ך לבדו דן בשאלה, ותשובתו משנה את היקף הסימן : « ודע שכל הכשר שבסעיף זה היינו לכתחלה אבל אם עבר ודרך בגת או בכלי הגת שלא הוכשר מותר בדיעבד דיש ס׳ וכדלעיל סימן קל״ז סעיף ב׳ » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד). והוא עצמו מוסיף את הגבול : « ואולי מיירי בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס׳ במה שבתוכה נגד קליפתה » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד). ואין בזה כמובן פטור מלהכין קודם. למעשה, שאל את רבך.