השכרת נכס לגוי שיעבוד בו בשבת תלויה במנהג המקצוע (שולחן ערוך סימן רמ״ג). שדה או רחיים (לרוב באריסות) מותרים, שכן הגוי עובד בעד חלקו; מרחץ ציבורי או תנור (לרוב בפועל שכיר-יום) אסורים מחמת מראית עין.
בכמה מקרים האיסור פוקע (השכרה הידועה בפרהסיה, נכס פרטי); למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
השולחן ערוך (סימן רמ״ג) מכריע לפי מנהג המקצוע. שדה או רחיים — המנוהלים לרוב באריסות — מותר למסור לגוי: הוא עובד בעד חלקו (אדעתא דנפשיה), ואין מראית עין. מרחץ ציבורי או תנור — המנוהלים לרוב בפועל שכיר-יום — אסורים, שכן הרואים יסברו שהיהודי מעביד את פועלו בשבת (מראית עין). איסור זה מתבטל בכמה מקרים (השכרה הידועה בפרהסיה, נכס פרטי...). למקרה המעשי שלך — שאל את הרב שלך.
בבעלותך נכס המניב הכנסה ברציפות — מרחץ ציבורי, שדה, מאפייה, טחנת קמח. גוי מנהל אותו... ובכלל זה בשבת. האם מותר? השולחן ערוך מקדיש לשאלה זו סימן שלם, סימן רמ״ג של הלכות שבת. והתשובה, באופן מפתיע, אינה תלויה בנכס עצמו אלא באופן מסירתו — ובמה שהבריות יחשבו.
המקרה הפותח: המרחץ (סעיף א')
לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם מֶרְחָץ שֶׁלּוֹ לְגוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ וְגוֹי זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בּוֹ בְּשַׁבָּת, דִּסְתַם מֶרְחָץ לָאו לַאֲרִיסוּתָא.
"לא ישכיר אדם מרחץ שלו לגוי, מפני שהוא נקרא על שמו [של היהודי] וגוי זה עושה בו מלאכה בשבת — שכן סתם מרחץ אינו נמסר באריסות."
שלושה טעמים מצטרפים: המרחץ ידוע כשייך ליהודי; הגוי עושה בו מלאכה בשבת (לחמם מים, לנקות); ובעיקר, מנהג המרחץ אינו אריסות אלא שכר קבוע — ומכאן בעיית מראית העין. (מקור: שולחן ערוך אורח חיים רמ״ג, א.)
מדוע שדה — כן, ומרחץ — לא?
כל הסימן נשען על אמת מידה אחת: מנהג המקצוע הרגיל.
כאשר לגוי יש אינטרס אישי בעבודה (נוטל חלק מן היבול, או יש לו קבלנות לסיים), רואים שהוא עובד לחשבון עצמו ולא כשלוחו של היהודי. מלאכת השבת אינה "נופלת" אפוא על היהודי.
- שדה: המנהג הוא אריסות. הכול יודעים זאת → הגוי עובד בעד חלקו → אין מראית עין. מותר.
- מרחץ: המנהג הוא שכירות יום. הרואה גוי עובד בו בשבת סבור שהוא פועלו של היהודי → מראית עין → אסור, אף בקבלנות.
ארבעת אופני מסירת הנכס
| סוג | מנגנון | סטטוס עקרוני |
|---|---|---|
| שכיר יום שכר יומי | הגוי הוא הפועל הישיר; ההכנסות ליהודי | 🔴 אסור תמיד (זו האמירה לגוי הטיפוסית) |
| קבלנות קבלנות | מחיר כולל למלאכה; הגוי בוחר את ימיו | 🟢 מותר בעיקרון — 🔴 חוץ ממקום שהמנהג שכיר יום (מרחץ, תנור) |
| השכרת קרקע השכרה גמורה | היהודי משכיר את הנכס במחיר קבוע; ההכנסות לגוי | 🟢 מותר — 🔴 חוץ ממראית עין (מרחץ) |
| אריסות אריסות | הגוי חולק את היבול (שליש, רבע...) | 🟢 מותר — יש לו אינטרס עצמי בעבודה |
הרמ״א: תנור ורחיים
וְתַנּוּר דִּינוֹ כַּמֶּרְחָץ, וְרֵחַיִם דִּינָם כְּשָׂדֶה.
"ותנור דינו כמרחץ; ורחיים דינם כשדה."
כלומר: תנור = מרחץ → 🔴 אסור (מנהג שכיר יום); רחיים = שדה → 🟢 מותר (מנהג קבלנות/אריסות). הכלל המכריע נותר בכל מקום מנהג המקצוע באזור.
מתי המרחץ חוזר להיתר (סעיף ב')
סעיף א' מעמיד כלל כללי; סעיף ב' מראה שאינו מוחלט. ברגע שהבלבול (מראית עין) נעלם, ההשכרה חוזרת ומתאפשרת. מבין המקרים שהעלו המפרשים:
- השכרה הידועה בפרהסיה: הנכס הושכר בגלוי שנתיים-שלוש ברצף → הכול יודעים שזו השכרה ולא העסקה.
- מרחץ פרטי (שבתוך הבית): רק השכנים משתמשים בו ויודעים שהוא מושכר → אין חשד (הגהת הרמ״א).
- נכס שאינו בבעלות: היהודי בעצמו שכר את הנכס מגוי ומשכיר משנה → אינו "נקרא על שמו".
- בהבלעה: שכר השבת נבלע בכלל החוזה ואינו מבודד.
יישום בן זמננו
מסגרת זו מופיעה ישירות במצבים של ימינו — תמיד לבחינה עם רב:
- עסק עם עובד גוי: המשולם בשכר יום → בעיה; בקבלנות/עמלה לפי מנהג המקצוע → לבירור.
- מאפייה (תנור = מרחץ): אסור אף בקבלנות; הפתרון הנזכר הוא להשכיר במלואו את העסק לאופה.
- תחנת דלק: הנוהג הרווח הוא להשכיר את הכול לגוי לשבת (היתר מכירה ייחודי).
מאמר זה מציג מה שאומר המקור לשם לימוד. אין זו הוראה הלכה למעשה — יש לשאול רב. כדי לדעת אם ההשכרה שלך, העסק או הנכס מותרים — לפי סוג החוזה, מנהג המקצוע ומנהג קהילתך — שאל את הרב שלך.
שאלות נפוצות
מדוע השדה מותר והמרחץ אסור?
הכול תלוי במנהג המקצוע. בשדה המנהג אריסות — הגוי עובד בעד חלקו, אדעתא דנפשיה. במרחץ המנהג שכיר יום: הרואה גוי עובד בו בשבת סבור שהוא פועל היהודי (מראית עין). למקרה מעשי — שאל את הרב שלך.
מהי מראית עין?
זהו איסור מעשה שאף שמותר כשלעצמו, נראה כעבירה בעיני הרואים. השכרת מרחץ באריסות היתה מותרת, אך כיוון שמרחץ מנוהל לרוב בפועל, הבריות יחשבו שמדובר במלאכת שבת עבור היהודי. למעשה — שאל את הרב שלך.
תנור כמרחץ, רחיים כשדה?
כן — זה כלל הרמ״א: תנור כמרחץ (אסור, מנהג שכיר יום), רחיים כשדה (מותר, מנהג קבלנות/אריסות). מנהג המקצוע מכריע. למקרה שלך — שאל את הרב שלך.
ללמוד את סימן רמ״ג לעומק
ארבע רמות, מן המתחיל עד תלמיד חכם — טקסט עברי, תרגום, פלפול ושיטת אדמו"ר הזקן.